פרק אחרון

הפרק מתחיל בזה שכולם מתאחדים במכון. כולם, סיימון , איזבל, אלק , ג'ייס , לוק . הם אוכלים ומדברים על מה שהיה. אימא של קליירי וג'ייס עדיין בתרדמת, ואני הייתי ממש רוצה לראות את התגובה שלה שתדע שבנה הבכור לא מת , ושהכול היה הצגה אחת גדולה. כולם התבגרו , וכולם השתנו. איזבל הפסיקה להתנהג כמו כלבה לקליירי. סיימון וג'ייס התיידדו. לוק והיא מדברים כרגיל שוב . אלק וקליירי מתחילים להסתדר. ג'ייס וקליירי הלכו לגג של המכון, וג'ייס הראה לה אופנוע של ערפד עשיר שגנב. כל הכבוד ג'ייס. האופנוע יכל לעוף אז הם יצאו לסיבוב , ונעלמו לתוך הלילה. ככה נגמר הפרק היחסית קצר הזה. ממש ממש נהנתי מהספר ואני חושבת שאמשיך לקרוא את כל הסדרה. יש תחושה מסוימת אחרי שמסיימים לקרוא ספר, ואני חושבת שאחרי שסיימתי את הספר הזה הייתה לי תחושת סיפוק. לא שזה עניין כזה גדול , לסיים ספר. אני רק רוצה להראות שאיכשהו אכפת לי.  מקווה לקרוא עוד ספרים איכותיים כאלה . ( בבקשה תתן לי יותר מ50 ...?)

פרק 15

הפרק מתחיל בזה שהודג' בורח מהמכון , ומשאיר את קליירי נעולה בחדר. קליירי משתמשת ברונות ויוצאת מהחדר אחרי זמן מה. קליירי משתחררת ומחליטה לרדוף אחרי הודג' שיצא לרחוב. קליירי מצליחה להשיג אותו בסוף ואומרת לו שיגלה לה איפה וולנטיין. הם מתחילים לריב והודג' מתעצבן , נותן לה אגרוף ובורח משם. קליירי התעוררה בחדר של אימא שלה , שכעת היה נראה כמו תא כלא. ישר כשהתעוררה לוק נכנס ופשוט מתחיל לדבר. הוא מגלה לה הכל. הוא מגלה שהוא איש זאב ושיש לו להקה והוא המנהיג שלה. יש 3 חברים בלהקה. זאב , זאבה והוא. הוא סיפר לה שכשהיו ילדים, הוא ו ולנטיין היו חברים טובים . אבל בשביל לוק , וולנטיין היה דמות להערצה. וולנטיין לימד את לוק איך להיות צייד צללים טוב יותר. וכשהוא התבגר ושד הרג את אביו, הוא דרש להשמיד את כל שוכני התחתיות. בדיוק באותו זמן , איש זאב נשך את לוק והוא התחיל להפוך להיות כזה. כשולנטיין גילה את זה הוא דרש מלוק לשים קץ לחייו. לוק ברח , וניסה להתחיל את חייו מחדש. כשג'וסלין פרשה מהחוג גם היא , הם התאחדו . ברגע שהם התאחדו ג'וסלין הייתה בהריון השני שלה עם קליירי. ילדה הראשון ג'ונתן , מת. וולנטיין הרג אותו. הרג אותו וברח , הוא זייף את מותו, וכעת הוא מאיים להשמיד את כולם. קליירי הקשיבה , ונשארה רגועה , אולי דברים כאלה כבר לא מפתיעים אותה יותר. לוק לא מבזבז זמן ואומר שחייבים ללכת למצוא את ג'ייס ואת אימא שלה. אז הולכים . קליירי ולוק והלהקה שלו. הם נסעו לבניין גבוה ונטוש. שם היה שער שהוביל אותם היישר למקום מגוריו של וולנטיין. כשהגיעו הם ראו את ג'וסלין כבולה למיטה , עם כלי ניתוח לידה , וחומר מוזר שמוזרק לה לווריד. קליירי לא יכלה לשחרר אותה כי האזיקים שכבלו אותה היו בלתי שבירים. אז התנפלו עליהם כמה ציידי צללים וניסו לעצור אותם כדי שלא ייכנסו לחדרו של וולנטיין , והפסידו. קליירי ולוק המשיכו להתקדם לחדרו של וולנטין. קליירי אמרה ללוק שתלך לבדה , אחרי ניסיון קצר לשכנע אותה שזו החלטה שגויה , הוא הסכים. קליירי נשמה נשימה עמוקה ונכנסה לחדר תוך כדי שהיא נוגעת בפגיון שבכיסה . כשפתחה את הדלת, ראתה את ג'ייס , שכחה מהכול וחיבקה אותו.  וולנטיין הפריע , הוא זיהה את קליירי , וקליריי מאיימת להרוג אותו. ג'ייס אומר לה להירגע. הוא אומר לה שוולנטין הוא נחמד, וכל מה שסיפרו עליו הוא שקר. זה בטוח לא נכון. שטפו לו את המוח. בשבילי וולנטיין נשאר אותה חלאה מניפולטיבית. ולנטיין מספר מספר להם שהם אחים. אבל... הם.. אוהבים... והתנשקו.. זה פשוט לא בסדר. 

אחרי קרב ממש ארוך ביניהם , ג'ייס מבין ששיקרו לו , ויוצא נגד אביו. הם מוצאים את הגביע , בזמן שלוק מזעיק את המסדר . המסדר לקח את וולנטין לאידריס , והגביע נשאר בידי לוק. כך נגמר הפרק , הספר קרב לסיומו והסוף טוב. 

פרק 14

הפרק מתחיל בזה שג'ייס וקליירי יושבים ואוכלים ממה שג'ייס הביא לפיקניק יום הולדת של קליירי. הם דיברו ואז ג'ייס הוביל אותה לשיח מאוד מסוים בחממה , לפתע הניצנים שהיו על השיח רעדו , תפחו פי 2 מגודלם ונפתחו . הם נפתחים כל יום רק בחצות.  יום הולדת שמח קליירסה פריי. ג'ייס נתן לה מתנה ליום הולדתה . אבן. טוב , זו אבן מיוחדת שמייצרת אור מכשפות. קליירי שאלה את ג'ייס אם הוא ואיזבל יצאו פעם. ג'ייס מחייך ואומר שלא. היא כמו אחות בשבילו. תוך כדי שדיברה , מעדה בטעות , ג'ייס תפס אותה והם התנשקו. הם. התנשקו. אומייגד. זאת אומרת , זה ברור שסיימון אוהב את קליירי , אבל ג'ייס חסר הרגשות מביע אהבה ? זה לא היה צפוי בכלל. הם ירדו חזרה למטה והמשיכו להתנשק שם. לפתע סיימון , בטיימינג הכי גרוע שיכול להיות פותח את הדלת ויוצא. סיימון הופתע. וכעס. ונכנס לחדר של קליירי לאסוף את הדברים שלו וללכת . היא ניסתה להרגיע אותו , מה שהתגלגל בסוף לריב נוראי. סיימון מאוהב בקליירי כבר 10 שנים , והתחושה הנוראית הזו של לא להיות נאהב חזרה הכתה אותו חזק . הוא עזב והיא נשכבה על מיטתה באנחת צער תוך כדי שמדפדפת בדפי הרישום שלה. היא נזכרה. הרונות גרמו לציור של ג'ייס לקום לחיים. לפתע שכחה מהכול והתחילה לצייר כוס קפה עם הרונות ההן . גם הציור הזה קם לחיים. היא רצה לג'ייס בשביל להראות לו. ג'ייס והיא מעלים רעיונות בנוגע לאיך זה יכול להועיל להם. ואז הכול חזר אל קליירי , כמו בפלשבק. חפיסת הקלפים בבית של מאדאם דורותיה , קלף של האס גביעים. הגביע נמצא בחפיסת הקלפים של מאדאם דורותיה , מוחבא בצורה מושלמת בתור ציור. ישר לאחר שעלו על זה , הם הלכו להודיע לכל האחרים. הם עבדו ביחד על אסטרטגיות קרב , אבל היו צריכים מכונית , לקליירי לא היה רישיון וג'ייס לא רצה להזמין מונית שיכל לשלוט עליו , ושיהיה נגיש במיידי. לא הייתה ברירה הם היו צריכים לבקש מסיימון. סיימון מסכים. הם אספו כלי נשק וחרטו על עצמם רונות ריפוי, הכל היה מוכן. הם הלכו לרכב של סיימון שחנה בחוץ. סיימון התבונן בנשקם והזכיר כבדרך אגב, שהיה בחוג חץ וקשת במשך 6 שנים. אף אחד לא התלהב. את הנסיעה העבירו בשתיקה מוחלטת. כשהם הגיעו הם בדקו אם יש שדים באזור ולא , לא היו. הם דפקו על הדלת של מאדאם דורותיה , היא פתחה , וחיבקה את קליירי. הם מסבירים לה את הכל ודורותיה מסרבת להאמין. היא ממשיכה להתווכח איתם עד שלג'ייס נמאס. הוא לוקח את חפיסת הקלפים ומושיט אותם לקליירי שמצליחה להחיות את הציור בלי בעיה. דורותיה רוצה את הגביע לעצמה ואומרת שתוכל למכור אותו במחיר טוב ושהוא שלה ג'ייס מצמיד סכין לגרונה ואומר לה לעזוב אותם. דורותיה מתחילה לשנות צורה והופכת ליצור מפחיד. אחרי קרב ארוך הם מנצחים אותה אבל הפציעות היו עמוקות יותר משל שד רגיל. הם רצו החוצה עם הגביע בידיהם , ונסעו בשיא המהירות חזרה למכון ולהודג'.כשהם הגיעו אלק שר הובל לטיפול. ג'ייס וקליירי הלכו להודג'. כששמע שהם מצאו את הגביע עשה מעשה שגרם לי לאבד בשנייה את  כל החיבה שהייתה לי אליו כאל דמות בסיפור. הוא חטף את גביע . ניטרל את ג'ייס  ואת קליירי וזימן את וולנטיין. וולנטין הגיע , לקח את הגביע ואת ג'ייס ובתמורת זה שחרר את הודג' מהקללה שכבלה אותו למכון. כך נגמר הפרק. מה יש להגיד ? מסקרן בטירוף. מקווה שימשיך כך.

פרק 13

הפרק מתחיל בזה שהם מגיעים למלון , הם נכנסים , עולים במדרגות , ונתקעים במחסום. צריך להזיז טונות של מכולות בשביל להיכנס דרך הדלת. הם מתחילים לפנות כשלפתע הם שומעים קול שאומר להם שהם לא רוצים לעשות את זה. הם הסתובבו בבהלה וראו דמות נמוכה , עם מכנסיים שחורים וחליפת לוויות .  הוא  ערפד וקוראים לו רפאל... אמ... מעניין. הוא מדבר ספרדית והוא נשמע כמו מישהו שעובד במאפיה. הוא אומר להם שהמקום הזה מסוכן ושלא כדאי להם להיכנס. אבל אם הם רוצים בכל זאת , הוא יכול להוביל אותם. הוא הוביל אותם למרתף ולפתע רפאל פשוט נעלם בריצה , סיימון רץ אחריו. הוא זרק עליו להב, ורפאל נפגע. הוא צעק משהו בספרדית ואלפי עטלפים נכנסו בכניסה הכי מבעיתה שיכולתי לדמיין. קליירי אומרת לג'ייס לא להרוג את רפאל אלא לשמור אותו כבן ערובה. הם הציעו עסקת חליפין, העכברוש סיימון , תמורת רפאל. רפאל היה חשוב לערפדים אבל לא היו מוכנים להסתכן. הם דרשו מג'ייס להישבע , ושבועה כזו תכבול אותו לנצח. קליירי החליטה שאין לה כוח לכל זה , חטפה את סיימון העכברוש ובדיוק באותו רגע , נכנסו מהחלון אנשי זאב , אחלה טיימינג. אסור היה להם לבוא, הרי כולם מכירים את הסיפור הנדוש הזה של ערפדים נגד אנשי זאב. כולם התחילו במלחמה של כולם על כולם. קליירי , סיימון העכברוש וג'ייס ניצלו את המצב לחפש דרך מילוט. הם מצאו דלת באמצע המרתף שרשום מעליה :"יציאה ". כמה נוח. ג'ייס ניסה לפרוץ את הדלת שהייתה נעולה בזמן שאיש זאב אחד שם לב אליהם ורץ לקראתה. ג'ייס היה עסוק בפריצה , וסימון טוב... הוא עכברוש. היא הייתה צריכה להתמודד אתו בכוחות עצמה. היא לקחה להב וזרקה אותו בדיוק מרשים. כישרון חבוי ? ג'ייס פרץ את הדלת והם התחילו במנוסה החוצה. הם לקחו אופנוע שמצאו בחוץ ששיך לערפדים ונעלמו לתוך הלילה. הם היו פצועים , מלוכלכים ועייפים. ואם זה לא הספיק כשחזרו למכון הודג' כעס כל כך. הוא אמר שלעולם הוא לא יסמוך על ג'ייס יותר. אלק ביקש לדבר עם קליירי זמן קצר לאחר שחזרה. הוא ביקש ממנה לחזור הביתה , ולעזוב את כל המשפחה שלו. כמובן שקליירי מתנגדת בתוקף והם מתחילים לריב. קליירי זעמה עליו ואמרה לו שהוא אנוכי ופחדן. שאין פלא שלא הרג שום שד בחייו. וכל מה שהוא עושה זה להתחנף לג'ייס כי הוא אוהב אותו. אאוץ. זה שבר אותו. הוא דחף את קליירי. ואמר שאם תגיד את זה הוא יהרוג אותה. הוא אמר שהוא נשבע שיהרוג אותה אם היא תגיד את זה. היא חזרה לחדרה ונחתה על מיטתה. היא התחילה לצייר את ג'ייס בתור מלאך וגם התחילה לצייר רונות מתוך זיכרון. ולהפתעתה גילתה שהכנפיים שציירה לג'ייס הרגישו אמיתיות, רכות. בדיוק כשחשבה מה לעזאזל קורה סיימון נכנס. הם דיברו על מה קרה לו כשהיה עכברוש ועשו צחוקים. סיימון אמר שיש לו ווידוי. הוא אמר לקליירי שהוא אוהב אותה. הם דיברו עוד קצת על זה וסיימון שקע בשינה עמוקה על מיטתה . אחר כך ג'ייס נכנס ושאל אם היא רוצה ללכת איתו . היא הסכימה אבל שאלה למה. ג'ייס אמר שהודג' הזכיר לו שמחר יום ההולדת שלה, והוא רוצה להתחיל בחגיגות מוקדמות. הפרק נגמר בזה שהם הולכים לחממה בשביל לעשות סוג של פיקניק לכבוד יום ההולדת שלה. אני ממש נהנת מהספר הזה ולומדת ממנו דברים חדשים. אני מקווה שעלילה תתפתח יותר מהר כ אני כבר מתה לדעת מה יקרה. 

פרק 12

 הפרק מתחיל בכך שאיזבל מעירה את קליירי, זורקת עליה את הבגדים ששלפה מהארון שלה , ואומרת לה להתלבש. היא נתנה לה שמלה צמודה בצבע שחור. השמלה הייתה קצרה אבל איזבל מתעקשת וגם מביאה לה עקבים. לאחר מכן היא מתחילה לאפר את קליירי והן מדברות. קליירי שואלת את אזבל אם היא יכולה לשאול אותה משהו , ואיזבל אומרת שכן. קליירי שואלת אם אלק הומו . איזבל מורחת בטעות את האיפור על כל הפרצוף של קליירי מרוב תדהמה , ואומרת בקול חנוק שכן. אלק הומו. איזבל אמרה שלא אכפת לה איך גילתה על זה , רק שלא תספר את זה לאף אחד. אם יגלו יתכחשו לו ויזרקו אותו מהמסדר . לא ידעתי שהמסדר הומופובי. הם מגיעים למקום המסיבה , הבית של מגנוס.  קליירי מפוחדת , ומתנהגת בעוינות. טוב , כרגע היא עומדת לגלות את כל מה שהסתירו ממנה כל כך הרבה שנים , מה אם היא לא תאהב את מה שהיא תגלה ? דאגתה מוצדקת. הם עלו במדרגות , הגיעו למקום מגוריו ומגנוס ביין פותח להם. אלק , קליירי וג'ייס הלכו אל מגנוס ישר ולעניין , הם ביקשו לדבר איתו בפרטיות. סיימון ואיזבל פנו היישר לבר. משהו קורה בין 2 אלה. לפני שאלה קליירי , ג'ייס ואלק זכו לדבר עם מגנוס בפרטיות. ערפד אחד נכנס ואומר למגנוס בזעם ששפכו מים קדושים על כל האופנוע שלו. מגנוס הגיב באדישות שזה לא אחריותו  ועולה עם קליירי והאחרים אל חדרו. קליירי מסבירה לו את כל סיפורה, שאימא שלה השתייכה למסדר , שזיכרונותיה נמחקו והחתימה שלו נמצאת שם. במוחה. מגנוס אמר שעבודתו עליה הסבה לו גאווה , העבודה שלו שם הייתה  נקייה כל כך. מושלמת. הוא אמר : "בדיוק כמו שהיא רצתה. " קליירי שואלת בדיוק כמו שמי רצתה? הוא עונה לה במרירות שאימא שלה. בדיוק כמו שאימא שלה רצתה. ת'אמת שזה היה די צפוי .הוא מספר לה שהכל התחיל שהיא באה אליו לראשונה כשקליירי הייתה בת שנתיים. אימא של קליירי ביקשה שיחסום לקליירי את היכולת לראות את עולם הצללים .כל שנתיים אימא של קליירי הייתה באה עם בתה בשביל לחדש את הכישוף. עכשיו גם אי אפשר להסיר אותו , אי אפשר להחזיר את זיכרונותיה. מחיקת הכישוף הרבה יותר מסובכת מיצירתו. אבל הכישוף ממילא התחיל לדעוך, עם הזמן הכל יחזור אליה. מגנוס אומר שהשיחה הסתיימה ומגרש אותם מחדרו חזרה למסיבה. מצאו את איזבל , אך סיימון פתאום לא נמצא. איזבל שיכורה. מאוד. אבל כשהיא אמרה שסיימון נהפך לעכברוש , היא באמת התכוונה לזה. הערפדים גנבו את העכברוש הזה , זה מה שאנשי הזאב ששהו שם אמרו. מגנוס פתאום חוטף עצבים ומכריז על זה שהמסיבה נגמרה ומגרש את כולם. קליירי וג'ייס מסרבים ללכת , כל השאר הולכים. הם אומרים שלא ילכו עד שיגיד להם איפה מגורי הערפדים. לבסוף מגנוס נכנע ואומר שהם במלון דומון הישן . הם לא עזבו אותו והמשיכו לשאול אם יש לו שער כדי שיוכלו להגיע לשם. הוא אומר שהשערים היחידים שקיימים הם ברדוויק ואצל מאדאם דורותיה , וטורק להם את הדלת בפרצוף. הם נכנסו לרכבת ונסעו. ככה נגמר הפרק , הוא מסקרן ואני ממש רוצה לדעת לאן הפרקים האחרים יובילו. 

פרק 11

הפרק מתחיל בזה שג'ייס וקליירי יושבים במונית , ג'ייס אומר לנהג שייקח אותם לברודווי, שם יש את מסעדת טאקי, המסעדה האהובה של ג'ייס. זו סוג של מסעדה של ציידי צללים. בזמן שהם נוסעים הוא התקשר לאלק  ואמר לו לבוא גם ושאיזבל וסיימון יכולים גם הצטרף. הם כולם הגיעו והתחילו לדבר על מגנוס ביין. אחד מהיושבים במסעדה שומע את השיחה , ומצטרף אליה פשוט ככה. כמובן שהם לא שמחים במיוחד , אבל, צייד הצללים סיפק להם מידע ואמר כבדרך אגב שהוא עורך מסיבה ממש היום בחצות. הוא הושיט להם הזמנה והפסיק להתערב. לאחר מכן הם עוזבים את הנושא וקליירי שואלת בנוגע לשוכני התחתיות. מבחינת איזבל וג'ייס הם סתם... קיימים והם נחותים מהם. לא אכפת להם לתת להם לחיות  אבל כשהם יתחילו להציק , הם יסתבכו איתם. הם לא אוהבים את שוכני התחתיות ויש לי תחושה ששוכני התחתיות גם לא מתים עליהם. לאחר שסיימו לאכול כל אחד התפצל לדרכו, ג'ייס ואלק הלכו לנשקייה , איזבל וסיימון הלכו לסנטרל פארק , וקליירי הלכה לישון .טוב ,  ניסתה לפחות. המחשבות הדירו שינה מעייניה, אז היא הלכה לספרייה , שהייתה ריקה. היא ראתה ספר על השולחן שהודג' קרא ממנו קודם , והתחילה לעיין בו. מהספר נפלה תמונה של אנשים צעירים , ביניהם זיהתה את אימא שלה , ג'וסלין. לפתע הודג' מופיע. קליירי נבהלה והתנצלה שחיטטה לו בדברים. זה היה תצלום של החוג , כך הודג' הסביר לה. הוא הראה לה את אימא שלה, אותו ואפילו את לוק. קליירי מבקשת שיסביר לה למה הצטרפה למסדר של וולנטין. הודג' אומר שזה בגלל שלא כולם היו בעד הסכמי שלום עם שוכני התחתיות , היו חלק שהעדיפו לחזור לימים קודמים, כששוכני התחתיות היו מטרה להרג. כך הם הרגישו בטוחים יותר. ואז הוא התחיל לספר לה באהבה מוגזמת על אידריס , המקום ממנו באו ציידי הצללים. הוא אמר שמי שלא ראה את העיר הזו , ממש הפסיד. היא יפיפייה, הכי טהורה והכי טובה שאפשר לבקש. קליירי שינתה נושא ואמרה שהיא לא מצליחה להירדם בגלל כל המחשבות . אני יודעת את התחושה , הזדהיתי. הודג' נתן לה שיקוי בצבע ירוק בהיר. היא הודתה להודג' וחזרה לחדרה. איזה נחמד שיש את הודג'. להפתעתה חזרה אל החדר בשביל למצוא את ג'ייס מחטט לה במחברת הרישום. קליירי נבהלת ושופכת את כל תכולת השיקוי על הרצפה. היא נוזפת בג'ייס , אומרת שהמחברת פרטית ושבגללו היא לא תצליח להירדם.  ג'ייס אומר שהוא יספר לה סיפור ערש . הוא מספר על ילד , צייד צללים, כשהיה בן 6 אביו נתן לו בז לצורך אילוף. הילד לא אהב את הבז , והבז לא אהב את הילד. מקורו המושחז הפחיד אותו , עיניו החדות עקבו אחריו לכל מקום . הבז היה פוצע את הילד , אבל הילד השתדל לאלף אותו כדי לרצות את אביו. אט - אט הוא התחבר לבז. הילד למד להאכיל את הבז מכף ידו , וכשהצליח הבז ללמוד לנחות על ידו של הילד , הוא כמעט צרח מאושר. הוא התחבר לבז ואהב אותו מאוד . הוא ניגש לפני אביו והראה לו את הישגיו , הוא ציפה שיתגאה בו , אבל אביו לקח מידו את הציפור , ומלק ממנו את צווארו. אביו אמר שהוא דרש ממנו ללמד אותו צייתנות . ושהילד שבר אותו בכך שאהב אותו. הילד התאבל על מות הציפור . מאז הילד אף פעם לא בכה יותר., ולא שכח את הלקח, שלאהוב פירושו להרוס ולהיות נאהב פירושו להיהרס. זה נכון. כמובן שהילד בסיפור היה ג'ייס. מקליירי אמרה שזה סיפור נורא, אך לפני שהספיקה לסיים את המשפט צללה לשינה עמוקה. פה נגמר הפרק. הוא השפיע עליי מאוד וממש אהבתי אותו.

פרק 10 - חלק שני.

כשסיימתי את פרק 9 ורציתי לעבור לפרק 10 היה סוג של עמוד מעבר שהיה רשום למעלה חלק שני ולמטה ציטוט באיטלקית. נכנסתי לגוגל תרגום ובדקתי מה זה אומר ומסתבר שזה אומר : "לא אכחד כי אמנם לא קשה הכניסה לאורנום ( שער המוות שפתוח לקבר ביום ובלילה ), אך לחזור מחשכו לאוויר המרחף עלי - ארץ לא יעלה בידי איש. "
-ורגיליוס ,  אינאיס.
 אוקיי... זה ממש לא היה מה שציפיתי לו אבל אני אוהבת את זה. הפרק העשירי מתחיל בשתיקה בחדר של הודג' . קליירי מסרבת להאמין שוולנטין היה אבא שלה ואמרה שהיא לא רוצה לשמוע מזה יותר. הודג' ניסה להרגיע אותה , הוא אמר שג'וסלין עזבה את החוג ברגע שהבינה שדעותיו של וולנטין נהיו פנאטיות. הודג' לא עזב למרות שהרוב עזבו. גם פנגוברן ובלקוול נשארו. הם מסרו את השמות של אלה שברחו מוולנטין . כשתפסו אותם הטילו על הודג' קללה בגלל שלא עזב את המסדר של וולנטין , הוא יישאר כבול למכון שהוא שוכן בו ולעולם לא יוכל לצאת. כמו מאסר בית לנצח. רק הוא קיבל את העונש בגלל שהוא היה במעמד מאוד גבוה והיה אמור לשמש דוגמה . טוב, החוק נוקשה אבל זה החוק. קליירי שואלת למה הוא לא סיפר לה קודם. הודג' אומר שזה בגלל שהוא לא רצה להאמין לזה. אף אחד לא מייחל לשובו של וולנטין . למה וולנטין בכלל רוצה את הגביע הזה כל כך ? אולי בשביל לבנות לעצמו צבא ? את שיחתם של ג'ייס , קליירי והודג' קוטעת קריאתה של איזבל לארוחת ערב. הם לא רצו , אף אחד מהם .עד שאיזבל אמרה שזרקה את המרק והזמינה אוכל סיני. פתאום כולם גוועים . הם שקרנים כאלה גרועים. בארוחה ממשיכים לדבר על תוכניותו של ולנטיין , בימי המסדר שלו הוא היה מוכן להקריב כל אחד בשביל לטהר את הגזע שלהם ולרצוח את כל שוכני התחתיות. כתוכניתו נכשלה אומרים שהוא שרף את עצמו , את ביתו ואת אישתו. ג'וסלין. אבל עובדה שג'וסלין חיה לאחר המקרה. וולנטין נמלט והגביע אבוד. ג'וסלין כנראה גם איתו. צריך למצוא  את הגביע לפני שוולנטין ימצא אותו. ג'ייס מתנדב לעזור והודג' אומר שאין מצב , הוא עדיין ילד. ג'ייס מוחה בתקיפות. ודג' אומר שלא זה לא. הוא ישלח הודעה למסדר שלהם והם ינסו לחפש את ג'וסלין. ג'ייס מציע רעיון. הוא רוצה לקרוא לאחים השתקנים בשביל שיוכלו לעזור לפענח מה הולך בראש של קליירי . לדעתו הכל נמצא במוחה. הודג' מסכים. האחים השתקנים הם טיפוס שמסוגל לקרוא מחשבות , וגם לשחזר זיכרונות של אנשים. הם יכולים לגרום לטוב אבל גם יכולים לגרום לאדם להתמוטט, אם רק ירצו. ג'ייס קורא להם.  הם באים תוך 2 שניות בערך. והם מתוארים כדי קריפיים. קליירי אומרת שהיא פוחדת ואת האמת , בצדק, אף אחד לא רוצה שיחטטו לו בראש. ג'ייס אומר שיתלווה אליה ויישאר איתה לאורך כל הזמן של המפגש עם האחים השתקנים. לא היו להם תווי פנים בכלל. לא עיניים, לא אוזניים , לא אף, לא פה, כלום. ריח של דם וקטורת נדף מהם. הם ביקשו מקליירי להתלוות אליהם. לא היה להם שום רגש בקולם. המילים רק הדהדו בחלל. האחים השתקנים חסרי הרגשות מזכירים לי איזה טיפוס שאני מכירה . אחד מהאחים התקרב ונגע קלות במצחה. קליירי מרגישה שקור אופף אותה , היא מתחילה לצעוק ולפתע ג'ייס קוטע אותם. האח השתקן אומר שיש מחסום בראשה , אין גישה לזיכרונות שלה , מישהו הטיל עליה כישוף. בשביל לשחרר אותו היא תצטרך לבוא איתם למסדר שלהם בשביל שיוכלו לשחרר אותה ממנו .ג'ייס בא איתה. ג'ייס מספר לה איך רצחו את אביו. הוא סיפר שבאו כמה שבוקים , אביו אמר לו להתחבא אז הוא התחבא מתחת למדרגות תוך כדי שהוא צופה בהם משספים את גרונו של אביו. לקח לי כמה דקות להבין את זה. קליירי אמרה שהיא כל כך מצטערת וג'ייס ענה לה שהוא לא מבין למה כל הסתמיים מתנצלים על דברים שלא קרו באשמתם. יש משהו בזה. הם הגיעו לבית קברות , האחים השתקנים הקישו איזה משהו על אחד המצבות ודלת קטנה נפתחה בפניהם. הם נכנסו לשם וירדו במעלית מפוארת לקומה הכי נמוכה . הם הגיעו לתוך  חדר מגורים מפואר שבכניסתו היה רשום באותיות גדולות : " קלה היא הירידה לגיהינום  " סוג של בדיחה פנימית כזו של האחים . היא שמעה כמה קולות תובעניים שאומרים : הגידי למסדר את שמך. וואו מישהו צריך ללמד אותם נימוסים. הם לא יודעים שאומרים שלום לפני שמחטטים במוחות של בני אדם? קליירי הרגישה את מוחה נמתח כמו גומייה וראשי תיבות של מישהו צצו במוחה. מ"ב. מגנוס ביין. כאב פילח את זרועה והכל חזר לקדמותו. האחים אומרים שהמחסום במוחה חזק מדי ורק מי שהטיל את הכישוף יכול להסיר אותו, מי שהטיל את הכישוף היה מ"ב. האחים אומרים שזה כבר לא באחריותם , ושזה לא בעיה שלהם. בקיצור,  הם נסעו כמה קילומטרים בכרכרה בשביל שחבורת מתנשאים חסרי רגשות יגידו להם לכו זדיינו.
הפרק נגמר בזה שג'ייס מזמין מונית. הפרק היה ממש כיפי וממש מעניין. 

פרק 9

הפרק מתחיל בזה קליירי מנסה להגיד משהו כדי לשבור את הקרח . מה כבר אפשר להגיד למישהו שראה כרגע את רוצחי אביו? ג'ייס לא אמר מילה ויצא מהבית כשקליירי וסיימון בעקבותיו. הם הלכו לרכבת התחתית , בזמן שנסעו מסופר שקליירי הרגשה כאילו ג'ייס עוטה על עצמו ארשת של " שלווה - מפחידה " , סוג של שלווה מטעה כזו. כמו שכבה של  קרח לפני שהיא נסדקת. אני מכירה את התחושה, אז הזדהיתי. הם הגיעו לכנסייה עלובת מראה, מקום מאובק וישן. די חורבה. כג'ייס פתח את הדלת לכנסייה הזו הופיע בית מפואר. עם נברשות תלויות מהתקרה , שטיחי פליז על הרצפה ותמונה יקרה על הקיר. ג'ייס הסביר שזהו מקום בו ציידי צללים יכולים ללון כשהם מבקרים בעיר אבל זהו גם מקום מחקר. ג'ייס השתמש בלחשי תעתוע בשביל לגרום למקום להראות ממש רע , ככה סתמיים לא יתפתו להיכנס. אני הייתי רוצה להיכנס לחורבה אפלה כזו, אבל כנראה זו רק אני. ג'ייס רכן לכיוון צ'רץ' , חתול אפור שהיה לג'ייס כחיית מחמד והתחיל לדבר איתו  ישר כשנכנסו. ג'ייס אמר לחתול להוביל אותם להודג' . סיימון וקליירי עקבו אחרי ג'ייס שעקב אחרי החתול. ג'ייס התחיל לדבר עם החתול כאילו זה הדבר הכי נורמלי לעשות. מעניין אותי על מה הם דיברו שם. על מה כבר אפשר לדבר עם חתול? פוליטיקה ? פילוסופיה ? המחיר הגבוה של הטונה ? בכל מקרה , בסופו של דבר החתול הוביל אותם לאיזבל בכלל. איזבל הייתה במטבח. המטבח תואר כמקום יוקרתי ומודרני, עם מדפי זכוכית עמוסי כלים ותנור מברזל יצוק. איזבל הייתה שם ובישלה משהו בתוך סיר. בכל מקום היו פזורים מצרכים. עגבניות, שום , בצל , עשבי תיבול , גבינה מגורדת , בוטנים , חופן זיתים ודג. איו. איזבל אמרה שהיא מכינה מרק וסיימון אפילו לא הקשיב , הוא היה עסוק בלטישת מבטים באיזבל. אני תוהה מה הטעם של מרק בוטנים - דגים - זיתים - ועגבניות. ג'ייס אמר שאין מצב שהוא אוכל את זה והוציא פסטה מהמקרר. ג'ייס הסתכל על החתול ואמר שהפעם שיביא אותם להודג'. בלי שטויות. סיימון החליט להישאר עם איזבל לאכול מרק בוטנים - דגים - זיתים - ועגבניות. החתול הוביל אותם לחממה ענקית שבה הודג' אהב להיות כי היא מזכירה לו את ביתו. שם הודג' גידל צמחי מרפא ועוד דברים שימושיים. הם נכנסו. לפי מה שמתואר היה שם נוף מדהים וריח טוב. מלא עצים, מלא פרחים , מלא שיחים. משהו שמזכיר אביב. הודג' קם לברך אותם. הוא שאל מה קרה להם ולמה נעדרו כל כך הרבה זמן. הם מספרים לו הכל והודג' מחוויר. הודג' אמר שהוא צריך להראות להם משהו. הוא לקח עששית והוביל אותם לספרייה . הוא הגיע לשם ולקח ספר חום עבה. הוא הקריא להם את שבועת החוג של וולנטיין: " הריני נשבע לציית ללא תנאי לחוג ולעקרונותיו ... אהיה נכון לסכן את חיי בכל רגע עבור החוג , כדי לשמר את טוהרן של שושלת אידריס , וכן את עולם התמותה שהופקד בידינו למשמרת". כמו איזה אירגון פשיסטי. הודג' הסביר על הארגון. הם קמו בתקופה שציידי הצללים רצו להקים הסכם שלום עם שוכני התחתיות ( הפיות , אלפים , אנשי זאב וכו ' ) . הם לא רצו את ההסכמים. הם חשבו שצריך לטהר את ציידי הצללים מדמם של שוכני התחתיות. רוב מה שקשור אליהם הושמד. ג'ייס שאל שאם כל מה שקשור אליהם הושמד אז איך יש לו עותק מהשבועה. הודג' אומר שזה בגלל שהוא עזר לנסח אותה. הוא היה חלק מזה. והוא אמר שגם אימא של קליירי. קליירי מזדעזעת. היא אומרת שזה לא יכול להיות. הודג' אומר שלא הייתה לה הרבה ברירה. היא הייתה אישתו של וולנטין . ואו. עוד שוק. הפרק נגמר ככה. ממש מעניין אותי איך זה ימשיך. 

פרק 8

הפרק מתחיל בזה שקליירי ממשיכה ליפול , היא מנסה להיאחז במשהו שיעצור את נפילתה אבל לא מצליחה. לבסוף נחתה על הרצפה בעוצמה . אאוץ. לפתע צונח עליה משהו. טוב, לא משהו אלא מישהו. ג'ייס. קליירי שואלת למה בא אחרה והוא אמר שהוא חייב להגן עליה. נחמד מצידו, הוא הרי לא היה חייב לבוא אחריה , נכון ? קליירי נעמדה. היא זיהתה את המקום. הבית של לוק. היא הלכה להיכנס למקום שהיה אמור לפחות להיות הבית שלו, ג'ייס אחריה. לפתע על ג'ייס קופץ משהו , ג'ייס מנסה לנטרל את המשהו הזה ובסוף מתברר שהמשהו הזה הוא סיימון בכבודו ובעצמו. קליירי קופאת במקומה. היא ניגשת אליו ושואלת אותו למה הוא התחבא בשיחים שליד הבית של לוק תוך כדי שמוציאה עלים משערו. סיימון מרחיק אותה ממנו ולא נראה שהוא שמח כמוה למפגש שלהם. הם התיישבו על המדרגות ליד הבית וקליירי אמרה : " העיקר שאתה בסדר " סיימון מגיב בבוז. הוא אומר שאין לה מושג מה עבר עליו. הוא האשים את עצמו בבריחתה. ג'ייס צחקק.  ממש אחלה טיימינג לצחקק . קליירי מתעלמת מג'ייס וממשיכה להבהיר לסיימון שהיא לא כועסת עליו. הם משנים נושא, סיימון אומר שלוק כנראה התחרפן כי בפעם האחרונה שראה אותו הוא  ארז נשקים וברח כרוח סערה מביתו. לוק גם הזכיר משהו על ציידים ורונות . סיימון היה מאוד מבולבל וקליירי מחליטה לספר לו הכל. סיימון רק אומר שזה מגניב. זהו. מגניב. כל עולמו השתנה כרגע והוא אומר מגניב. הלוואי שלי הייתה יכולת לקבל ככה דברים. הם נכנסו לביתו של לוק, שהוא למעשה ספרייה ענקית וחדר מאחורה בו לוק ישן. הם מתחילים לסרוק את השטח. ג'ייס מוצא משהו. הוא מצא אור מכשפות. ואזיקים עם דם עליהם. זה ממש קריפי.  קליירי לוקחת כמה בגדים שהיו שלה כשהתארחה אצל לוק. ג'ייס מצא עוד נשקים. קליירי אומרת שזה רק בגלל שהוא אוהב לאסוף דברים, ולא עשה שימוש באלה. אבל עובדה שהאזיקים היו מלאים בדם וגם דם טרי. סיימון שמע קולות ונכנס לפאניקה, שני אנשים חסונים נכנסו לבית. היה להם בדיוק 5 שניות לחשוב מה לעשות עם עצמם לפני שיגלו אותם. ג'ייס אמר שאלו מכשפים תוך כדי שהוא מטיל עליו על סיימון ועל קליירי כישוף היעלמות. הדלת נפתחה לרווחה . לוק הגיע עם שני הגברים האלה ופתח את הדלת. הגברים היו מתוארים כבעלי גלימות אדומות , עם שיער אדמדם וניבים ארוכים וחדים. כמו ערפדים כאלה. לוק פנה אליהם וביקש לא לגעת בשום דבר. לאחד קוראים פנגוברן והיה  לו חתך אדום ועמוק שניסה להסתיר עם גלימתו. לשני קוראים בלקוול . הם ענו לו :  " בסדר גריימרק" אז לוק זה גריימרק עכשיו. הם התחילו לחקור את לוק בנוגע לג'וסלין , אימא של קליירי . הם טוענים שהוא נגנב והוסתר על ידה. הם מספרים ללוק , זאת אומרת , גריימק, שחטפו אותה. וולנטיין חטף אותה. עכשיו הם מחפשים את קליירי . הם יודעים שהיא חיה. הם אומרים שלא אכפת לוונלטיין לוותר על ג'וסלין. רק שיתנו לוולנטיין את גביע התמותה ולוק יקבל את ג'וסלין בריאה ושלמה. לוק אומר שאין לו שום רגשות כלפיה, לא אכפת לו ממנה. אני תוהה אם ללוק אכפת ממישהו בכלל בשלה זה. לוק והגברים הולכים. ג'ייס מסיר את הכישוף. קליירי שואלת את ג'ייס אם הוא מכיר אותם . ג'ייס אומר בקול אטום, שכן. הוא מכיר אותם. אלה היו הגברים שרצחו את אביו. ואו, שוק. לא ראיתי את זה מגיע. הפרק נגמר ככה. הפרק היה מאוד מעניין ואני מנסה להעלות רעיונות לאן העלילה תתפתח. 

פרק 7

הפרק השביעי מתחיל בבית של מאדאם דורותיה, דירתה מתוארת כמקום קצת הזוי לדעתי. ריח חריף של קטורת, ווילונות חרוזים וכרזות אסטרולוגיות מילאו כל מקום. ואה,  כן, הייתה שם גם יד פשוטת אצבעות שמעליה רשום בלטינית : "in manibus fortuna". מלבב ,לא כך? קלייר שואלת את מאדאם דורותיה אם היא באמת חוזת עתידות, דורותיה עונה לה שלאמה היה כישרון גדול בכל מה שקשור זה , והיא למדה ממנה. דורותיה מציעה להם תה. קלייר מיד אומרת שכן וג'ייס אומר שכן רק שלא יהיה ארל גריי כי הוא שונא ברגמוט. מה זה ברגמוט ? בהמשך מוסבר שברגמוט זה צמח . שגם משתמשים בו בארל גריי. דורותיה חוזרת עם התה ומצווה עליהם להיכנס לטרקלין. עד היום לא ידעתי שיש מילה או דבר כזה בכלל. ג'ייס אומר בצחוק שהוא ישאיר את הכובע שלו אצל המשרת, כבדיחה. לא מצחיקה. ג'ייס הוא כמו הטיפוסים האלה שאם היו חצי מצחיקים ממה שהם חושבים שהם, הם היו מצחיקים פי 2 ממה שהם באמת. הטרקלין היה מתואר כמקום אפלולי עם פוחלצים של עטלפים וציפורים משתלשלים מהתקרה , על הרצפה היו שטיחים מלאי אבק , היה שם גם שולחן נמוך עם כדור בדולח , קלפים ארוזים בסרט משי ,ערכת תה מכסף וצלחת מסודרת של כריכים. קליירי נהנתה. אותי רק מעניין מי הפסיכופת שעיצב את בית האימה הזה. קליירי התחילה לאכול מהכריכים ברעב . דורותיה התחילה לספר שאימה הייתה מכשפה וג'ייס כמעט נחנק מהתה כששמע את זה. הם רבים ודורותיה אומרת שג'ייס מדבר שטויות , ושכל מה שהיא צריכה לעשות זה לעקוב ולשמור. לשמור על מה ? דורותיה עונה לה : על מה , באמת ? וקורצת. זקנה משוגעת. דורותיה  מושיטה את ידה לקחת כריך ומגלה שקליירי גמרה את כולם. היא צוחקת ואומרת שטוב לראות אישה עם תיאבון בריא ושפעם הנשים היו מלאות וחסונות ,לא כמו הבנות השדופות היום. אולי יש משהו בדבריה. קליירי הניחה את ספל התה חזרה על השולחן. דורותיה חטפה אותו והתחילה "לקרוא" בעלי התה שלה. דורותיה אומרת שהיא קוראת לא משהו טוב ולא משהו רע, ושזה מבלבל. ואו כמה ספציפי. היא מנסה "לקרוא" גם בעלי התה של ג'ייס וחוזה לו עתיד אלים. היא חוזה שהוא ישפוך דם ויתאהב באדם הלא נכון. ויש לו אויב. היא שוב מנסה לקרוא בעלי התה של קלייר .היא אומרת שלקליירי יש איזה מחסום.משהו חוסם את זיכרונותיה . אבל דורותיה עוד לא סיימה , דורותיה גם פרשה חפיסת קלפים וציוותה ממנה לבחור קלף . היא בחרה קלף רנדומלי. אס גביעים. קלף האהבה. זה קלף חזק, מסתבר. הוא גם טוב וגם רע. אמא של קליירי ציירה את כל החפיסה, זה מה שדורותיה סיפרה לג'ייס וקליירי. ג'ייס שואל מה היא באמת יודעת על ג'וסלין (אימא של קליירי )
ג'וסלין הייתה ציידת צללים. הלב שלי טיפה קפץ כשקראתי את זה. ידעתי ! ידעתי שהיא ציידת צללים ! ג'וסלין יצרה מסדר בו שוכני התחתיות יכלו להתחבא. את מבטה של קליירי תופסת לפתע דלת תפסה את מבטה של קליירי . זו לא הייתה סתם דלת זה היה שער מעבר ,לכל מקום שרוצים במימד הזה. זה למה אימא של קליירי רצתה לגור שם. כדי שתמיד תהיה לה דרך מילוט.אז למה היא לא ברחה באותו לילה , שהטורפן היה שם ? קליירי גם שואלת את עצמה את זה ומתחילה להאשים את עצמה. בלי לחשוב פעמיים היא נכנסת לדלת ומתחילה להתגלגל בחלל הריק.
בנקודה הזו נגמר הפרק. אני נשבעת שהמשימה הזו מעצבנת. אני רגילה לקרוא ברצף, ולעצור כל פעם הורס את מומנטום הקריאה מבחינתי. הפרק היה מעניין וקצת מוזר.

פרק 6

קליירי מגיעה לנשקייה, הנשקייה מתוארת כחדר יחסית חשוך עם המון סוגים של חרבות, פגיונות , אלות ועוד. קליירי מתקרבת לג'ייס בזמן שהוא מנקה שלושה מוטות ארוכים שעשויים מכסף. קוראים להם להבי השרפים, וקליירי מבקשת לדעת אם הם נוצרו מקסם. ג'ייס מזועזע ומעיר הערה כבדרך אגב, הוא מעיר שהסתמיים מצחיקים, הוא טוען שיש להם אובססיה לקסם למרות שהם לא יודעים מה פירוש המילה. קליירי מחליטה לא לענות לו ואומרת במקום שהודג' אמר שג'ייס ייקח אותה לביתה בשביל לחפש בחפציה, הוא אורז איתו את המוטות ואלק מבקש ללכת גם, אבל ג'ייס אומר שהם יסתדרו לבד. אלק זועם ואומר: "אולי אנחנו פראבטי"...ולא ממשיך את המשפט. אוקיי, דבר ראשון, מה זה פראבטי לעזאזל ? דבר שני, למה ג'ייס רצה שהם ילכו לבד? אולי הוא רוצה זמן איכות עם קליירי? אתם יודעים, כי אי אפשר להתקרב אחד לשני יותר כשאתם מחפשים חפצים בהריסות של בית. הם מגיעים לדירה, נכנסים למעלית ומדברים. קליירי שואלת איך הוא ידע שיש לה דם של ציידי צללים, וג'ייס אמר שניחש.  קליירי ממשיכה בשאלות ושואלת מה זה פראבטי , מה שאלק אמר מקודם. ג'ייס מסביר שפראבטי הם צמד לוחמים שנלחמים ביחד , וקרובים זה לזה יותר מאחים. הם נכנסים לבית של קליירי , והיא שוב מרגישה אותה תחושה כמו שהייתה עם הטורפן, העולם הסתחרר וטעם דם היה בפיה. ג'ייס מתחיל ללכת בבית , הוא ממשש את הקירות. יש עליהם דם. טרי. או - או.  הם עלו במדרגות, ג'ייס אומר שאין תחושה של נוכחות שדים אז אפשר להתקדם. קליירי מבקשת לראות את החדר שלה. היא ניסתה לפתוח את הדלת, בבת אחת הדלת נפרצה החוצה והעיפה את קליירי לאחור. היא הוטחה על הרצפה. ג'ייס פעל מהר , הוציא את המוטות וצעק : סנסנוי ! הדבר הראשון שחשבתי עליו היה הארי פוטר. להב נורה מתוך המוט ששיסף את הענק , הוא מעד לאחור ושאג בכאב. ג'ייס ישר רץ לקליירי, הוא תפס אותה ורץ איתה במסדרון. היצור קם והמשיך לרדוף אחריהם, ג'ייס היה מהיר .
לא מהיר מספיק. היצור הפיל אותו וג'ייס נלחם בו בידיים חשופות, מה שלא היה חכם. אבל היצור בסוף מת וקליירי מצאה את ג'ייס שרוע עם היד שלו בצורה לא טבעית. הוא קם אחרי 2 דקות עם היד שנהייתה בסדר. הוא אמר שהשתמש באירצה. רונת ריפוי. והיצור לא היה שד , זה למה ג'ייס לא הרגיש בו. היו עליו צלקות של אסטלה , הוא היה רוצח מטורף בגללם. הוא היה שבוק. לפתע מאדאם דורותיה נכנסה, היא אמרה : שלום שניכם. שניכם. היא ראתה את ג'ייס, ומסתבר שהיא הרבה יותר מזקנה משוגעת. היא סתמית שיודעת על המסדר וגם על אימא של קליירי. היא כנראה עדיין בחיים. מאדאם דורותיה מזמינה אותם לביתה . פה נגמר הפרק. אני נהנתי מהקריאה, היא הייתה מותחת ומעניינת. ומישהו בהחלט צריך לעשות איזה מילון מושגים לספר הזה. אני כבר מתבלבלת בין כולם.

פרק 5

הפרק מתחיל בדו שיח בין כמה דמויות ,לא ברור מי הן. בדו שיח תהו אם קליירי אי פעם תתעורר (הרי היא התעלפה בפרק הקודם) , ביקשו לתת לה עוד זמן   להתעורר כי הרי היא סתמית והרעל של הטורף היה חזק מאוד. פתאום המחשבות של קליירי מתחילות להסתחרר, היא מנסה לקום משנתה אבל לא מצליחה. ואז היא מתחילה לחלום בלהוט על ג'ייס עם כנפיים של מלאך, סיימון עם צלבים צרובים ועל איזבל ערומה, אני תוהה אם החלומות האלה אומרים על הדמויות משהו.
הדו שיח ממשיך לסירוגין בין החלומות של קליירי. בדו שיח ממשיכים לתהות אם היא חיה , והאם היא באמת סתמית. בדו שיח זה גם מסתבר שאמנם קליירי הרגה את הטורפן אך ג'ייס היה זה שחילץ אותה משם וטיפל בפצעיה, אני מסיקה מזה שהיא חשובה לו למרות שהוא מתנהג מאוד באדישות כלפיה. קליירי לבסוף מתעוררת ומבינה שהיא בחדר של איזבל. גופה עדיין כואב וכל תנועותיה אטיות ומגושמות. איזבל דיברה איתה במשהו שנשמע כמו חוסר אכפתיות ובצורה פוגעת. בספר מתואר שדיבורה יבש, כאילו לא באמת אכפת לה מקליירי בכלל. אולי באמת לא אכפת לה. כעת רוצים להביא אותה לודג' שאמור איכשהו להבין מה היא. איזבל עדיין מתקשה לעכל את זה שקליירי, הסתמית , שמבחינתה לא שווה כלום , הצליחה לנצח טורפן. קליירי מבקשת להחליף בגדים ואיזבל אומרת שג'ייס שרף אותם כי היו מלאים בדם ורעל. איזבל מדברת על זה שג'ייס סקסי. ( אוקיי, מביך.) הן ממשיכות לדבר על גייס וקליירי מגלה שהוריו של ג'ייס מתו. אמו מתה בלידתו ואביו נרצח כשהיה בן 10. אני מרגישה רע בשביל גייס. אחרי שקליירי החליפה בגדים היא התחילה להסתובב במסדרונות ושמעה קול נגינת פסנתר, כשנכנסה לחדר שממנו בוקעים הצלילים היא ראתה את גייס יושב ליד פסנתר כנף, ומנגן במיומנות. גייס לוקח אותה אל הודג ', ובדרך גם מסביר לה עליו ועליהם, ציידי הצללים. כל הציידים מגיעים מארץ ציידי הצללים שלה קוראים אידריס. היא מוגנת בכשפים כדי שהסתמיים לא יחפשו אותה. לאחר שהציידים מתפתחים שולחים אותם למקום בו צריכים אותם. ועל כולם שולט הודג' שמביא להם הדרכה ומחנך אותם. ג'ייס מביא אותה לספרייה שבה הודג' נמצא, קליירי ישר פונה לספרים ומסתבר שהיא תולעת ספרים כזו, מה שאני די מחבבת בה. הודג' משתעל שיעול מזויף ומודיע בידי כך על זה שהוא בחדר. אני תוהה אם הכל בספר הזה כזה מלודרמטי. ברגע שקליירי ראתה את הודג' היא נבהלה. הוא תואר כבעל גוף מעוות , כאילו צמחה לו גיבנת על כתפו השמאלית, שהייתה יותר גבוהה מהשנייה. רק אחר כך הבינה שזו רק ציפור על כתפו. הדרך שבה הודג' הציג את עצמו גרמה לי מיד לחבב אותו... הוא הציג את עצמו כך : " תכירי את הוגו, הוגו הוא עורב, וככזה הוא יודע הרבה מאוד דברים. אני לעומת זאת, הודג' סטארקוות'ר, פרופסור להיסטוריה, וככזה, אני לא יודע מספיק." דרך כזו להציג את עצמך נשמעת הומוריסטית , קלילה ולא כבדה ומתנשאת כמו דמויות אחרות , כמו איזבל לדוגמה. קליירי מספרת לודג' איך הרגה את הטורפן, ודמות חדשה בשם אלק , מופיעה כאילו משום מקום ומתחיל לפקפק בה. אלק הוא אח של איזבל והוא סנוב מתנשא בערך כמו אחותו, זה לפחות הרושם שקיבלתי ממנו. אלק אומר שהיא ילדה סתמית ולא יכולה להרוג טורפן. קליירי לא עוברת על זה בשתיקה ואמרה לו שהיא הרגה שד בבית שלה , והוא אפס אם הוא חושב שזה לא שווה כלום רק בגלל שהיא לא עשירה מפונקת כמותו  וכמו אחותו.  סוף סוף מישהו אומר את זה. הודג' משתיק אותם ואומר שיש לדווח למסדר שסתמית נכנסה למקום של ציידי צללים, מה שאסור. גייס מתחיל להתחרפן ומתנגד בתוקף. הוא הטביע עליה סימן בשם : " רונת מנדלין " והודג' מתעצבן שוב  כי זה מחוץ לחוק והוא היה יכול להפוך אותה ל"שבוקה " או להרוג אותה. אבל העניין הוא שהסימן עבד, מה שמוכיח שהיא לא סתמית. הודג' מגרש את כולם מהחדר. הוא מתחיל לחקור אותה על המשפחה שלה, היא מספרת שאביה מת לפני שנולדה ושאימה נעדרת . אין לה , לטענתה לפחות, קשר לציידי צללים. היא מחליטה להתקשר ללוק שיבוא לאסוף אותה. לוק מדבר איתה בתקיפות, אומר לה שיש לו מספיק צרות ושהוא לא אבא שלה, כך שלא באמת אכפת לו. אאוץ. אני תוהה איך היא יכולה בכלל לסבול את התחושה הזו, שאימא שלה נעדרת, לוק מסרב לקבל אותה, והיא תקועה עם אנשים שמנסים לגלות את זהותה ונראה כאילו היא מתחילה לפקפק בעצמה. כל עולמה נפל עליה, איך היא לא נכנסת לדיכאון או משהו ? אולי היא לא מצליחה לעכל את זה עדיין. הם שינו נושא, וקליירי מבקשת להבין מי זה הולנטיין הזה שדיברו עליו במועדון. ולנטיין היה צייד צללים , והוא מת כבר 16 שנה. הטורפן גם לחש את שמו, מה שמגביר את סקרנותי וחשדותיי בנוגע  לולנטיין הזה. מסתבר שהעיתוי לא מקרי, בגלל ההסכמים או שיחות שלום, שלא כל כך ברור לי מה הם. הודג' מסביר ששוכני התחתיות חולקים  את עולמם עם  שוכני הצללים. כמו ערפדים ואנשי זאב. האגדה מספרת שהנפילים ( האבות הקדומים של ציידי הצללים ) היו צאצאים של מלאכים, מה שנשמע נדוש בטירוף. העידן של ציידי הצללים הוא לפני אלף שנה ויותר , בעידן בו בני האדם סבלו מפשיטות של שדים מעולמות אחרים. מכשף אחד זימן את המלאך רזיאל , שערבב את דמו בדמם של בני אדם והביא אותם כמשקה  לאנשים. מי ששתה נהפך לצייד צללים, וכך גם בניו ובני בניו. גביע זה נודע כגביע התמותה . כשהידלדלו שורותיהם של ציידי הצללים , תמיד אפשר היה לייצר ציידים נוספים בעזרת הגביע. וולנטין השמיד את הגביע, שרף אותו , את משפחתו ואת עצמו עד היסוד. הוא הפר את החוק החשוב מכולם. והוא עשה את כל זה כי הוא לא ראה בעין יפה את הסכמי השלום, הוא טען ששוכני התחתיות מזיקים לציידי הצללים ולעולם ויש לטבוח בהם, מבחינתו הם שטניים לא משנה מה, או בקיצור. היטלר רק של ציידי הצללים. למרות התנגדותו ההסכמים נחתמו. אז כן, וולנטין היה איש חזון , אדם בעל קסם אישי ואמונה בצדקת דרכו . ורוצח. קליירי דורשת לגלות איך היא קשורה לכל הסיפור והודג' אומר שכרגע, אפילו הוא לא בטוח. הוא לא מאפשר לה לחזור הביתה ואומר שיביא לה כסף לבגדים חדשים. קליירי מתעקשת והודג' נכנע לה. הוא אומר שהיא יכולה ללכת עם ג'ייס שנמצא בנשקייה. לשם קליירי הולכת. פה נגמר הפרק המאוד מאוד ארוך הזה, ואת האמת מתחיל להיות יותר ויותר מייגע לקרוא את הספר הזה. אני אנסה להמשיך לקרוא בכל זאת.

פרק רביעי

הפרק הרביעי רק גרם ליותר שאלות , והיה יותר מפחיד מאשר מסביר.
קליירי ממשיכה לרוץ הביתה וכאשר מגיעה לבניין בו גרה, זקנה בשם מאדאם דורותיה עוצרת אותה ואומרת :
" לאן את חושבת שאת הולכת ? אימא שלך הקימה מהומת אלוהים שם למעלה ..." אם הייתי במצב של קליירי באותו רגע הייתי מסתלקת בלי להסתכל לאחור. קליירי ממשיכה להרגיש שמשהו לא כשורה ונכנסת לביתה. אימא שלה לא בבית. היא סורקת את החדרים מה שהביא לי תחושת מתח שמזכיר סרט אימה. הבית שלה ממש מבולגן מה שהעצים את הסקרנות שלי. המון מחשבות עולות לקליירי בראש. כמו מה תעשה הלאה, האם פרצו לבית והאם לא עדיף לה עכשיו לברוח לפני שיהיה מאוחר מדי. חוסר המודעות והשקט הרועם מסביב בטח גרם לה להיכנס לחרדה נוראית. אני תוהה מאיפה האומץ, מה הניע אותה, מה הביא אותה למצב כזה שהיא מוכנה אפילו לסכן את חייה. לפתע היא רואה יצור ירוק , עם קשקשים ועיניים שחורות וזנב משונן. שוב, סרט אימה . בהמשך הכותבת מפרטת על המראה של היצור , את הניבים שלו את לשונו השחורה , ואת העובדה שהוא יכול לדבר. והוא אומר : " ילדה , בשר. דם. לאכול. לאכול. "
what the fuck.
הוא התחיל לתקוף את קליירי תוך כדי שהוא ממשיך להגיד דברים בסגנון הזה. קליירי ניצחה אותו נגד כל הסיכויים. למרות שהיא התעלפה אחר כך, טוב נו. הגיוני.
למרות שהפרק לא ענה על השאלות שלי הוא היה מרתק. אני ממש תוהה מה עבר לכותבת בראש , בעיקר בא לי לשאול אותה אם הכל בסדר איתה או שהיא נפלה על הראש או עברה איזו טראומה. אני מצפה כבר להמשיך לקרוא והספר כיפי.

פרק שלישי

הפרק השלישי מתחיל בערב השירה .
קליריי וסיימון מגיעים ויושבים על ספה רחוק מהבמה. בזמן שסיימון הולך להביא קפה, בחורה עם גופייה כתומה פונה לקליריי ושואלת אותו אם יש לו חברה ונשמע שהיא ממש מעוניינת בו. קליריי אומרת שלא ומתלבטת אם לספר לסיימון כשחוזר עם הקפה שהבחורה מעוניינת בו .באותו רגע עלתה בי המחשבה: האם קליריי מעוניינת בסיימון בעצמה? אם לא ,למה הייתה צריכה בכלל להתלבט בנוגע למשהו כזה? בסופו של דבר היא מספרת לו , וסיימון אומר שהוא צריך לגלות לה משהו. הוא אומר לה שהוא לא רוצה לצאת עם הבחורה בגופייה הכתומה כי " הוא שם עין " על מישהי. הוא לא אמר מי וממש לפני שהוא מגלה לה,נשמע שיעול קולני מהצד השני של הספה. זה היה ג'ייס. באותו רגע קליריי מפסיקה להקשיב לסיימון והולכת אחרי ג'ייס, סיימון נשאר לבד על הספה, כנראה מאוד מבולבל כי היחידה שיכלה לראות את ג'ייס זו קליריי ובעיניי סיימון היא פשוט עזבה את המקום בלי שום סיבה . ג'ייס מתחיל להסביר לה קצת על קיומם , הוא מגלה לה שיש שדים , רוחות, ערפדים , אנשי זאב וכל יצור מיתולוגי אחר. חוץ ממומיות. מסתבר שמומיות הם סתם מיתוס. הוא אומר שהם קוראים לעצמם "ציידי הצללים". לבני האנוש הם קוראים" סתמצ'יקים " , מהמילה סתם. קליריי מתקשה להאמין, ובצדק. אני תוהה מה עבר לה בראש באותו רגע.
ג'ייס אמר לה שהוא צריך לקחת אותה אל המורה שלו , הודג', שיעזור לברר מה היא.
הוא לא מותיר לה שום ברירה ואומר לה שהיא חייבת ללכת איתו. זה רק החלטה שלה אם לעשות את זה מרצון או שהוא ייקח אותה בכוח. באותו רגע הטלפון של קליריי מצלצל. אימא שלה מתקשרת שוב. הפעם לשם שינוי קליריי מחליטה לענות ושומעת   קולות מוזרים שלא שמעה מעולם. היא שומעת רעם  וצליל נפילה של משהו שמתנפץ. קליריי נכנסת לפאניקה ומתחילה לצעוק לאימה בטלפון ושואלת מה קרה לה. אימא שלה מתחננת בפנה לא לחזור הביתה , ללכת לישון אצל סיימון ולהתקשר ללוק ולהגיד לו ש"הוא " מצא אותה. היא אומרת לה שהיא אוהבת אותה, והקו מתנתק.
המון שאלות עלו לי בראש . מי זה " הוא " ? , למה השיחה התנתקה פתאום ? , למה אסור לקליריי לחזור הביתה, מה יש שם ?
ג'ייס שואל את קליריי מה קרה ואומר לה שהוא יכול לעזור. ברגע זה קליריי בורחת הביתה ,למרות ההוראה המפורשת של אימא שלה לא לחזור.  ג'ייס רודף אחריה וכל מה שהוא מביא לה זה מכשיר כסוף מחשיד, וכהרף עין מסתלק, בלי לומר מילה. הפרק היה מעניין והרגשתי בעיקר פחד וסקרנות. המון שאלות עלו לי בראש שאני מניחה שיתגלו בהמשך.  

פרק שני

הפרק השני מתחיל ביום שלאחר ביקורם של קליריי וסיימון במועדון.

קליריי מנסה לצייר אבל נכשלת, היא מקנאה באימה שיש לה כישרון לציור וכל דבר שהיא עושה נראה כזה מושלם וללא מאמץ, או בקיצור, היא מרגישה רגשי נחיתות לאימה.
את ניסיונות הציור קוטע צלצול הטלפון , סיימון מבקש שקליריי תתלווה אליו לערב שירה של חבר טוב שלו. היא נשמעת מהוססת ואומרת שאימא שלה עדיין כועסת כי היא חזרה מאוחר מהמועדון, אבל סיימון מודיע לה שיגיע לאסוף אותה בכל זאת.
לפני שסיימון מגיע, לוק מגיע , דוד כביכול של קליריי , למרות שהוא רק חבר קרוב של אימה היא מתעקשת לקרוא לו דוד. גם לי יש מקרה דומה, אז הצלחתי להזדהות. היא כמעט מספרת לו על מה שקרה לה במועדון, אבל הוא רק חושב שזה משהו שקשור לדמיון פרוע. מה שנשמע קצת כאילו הוא יודע משהו, אבל מנסה לשכנע את עצמו שאין מצב. זה רק מקרה.
לוק מגיע עם קופסאות ומתחיל לארוז דברים, בהתחלה משקר לקליריי ואומר לה שזה רק בשביל לנקות אבל אחר כך אימא שלה מגיעה והשקר מתגלה. הם יוצאים לחופשה. היא,לוק ואימא שלה. עד סוף הקיץ והתחדשות הלימודים.
קליריי מתעצבנת על זה שנהרסו לה כל התוכניות עם סיימון , עם החוג אומנות ויציאות למועדון. באותו זמן סיימון הגיע לאסוף אותה וקליריי נמלטת החוצה בסערה שאופיינית לבת נוער טיפוסית ומשאירה את אימא שלה חסרת אונים.
הרגשתי סלידה מהדמות של קליריי באותו רגע, אני מבינה אותה , זה קשה פשוט לעזוב הכל, אבל כמה נוראית החופשה הזו יכולה כבר להיות?
בפרק הזה גם מגלים שאבא של קליריי נפטר לפני לידתה בתאונת דרכים, אז גם אין מידע על האבא וגם דמות האם מסתורית מאוד.
סיימון וקליריי נכנסים למסעדה כי קליריי התלוננה שהיא רעבה, וקליריי מהרהרת על השבועות הגלמודים שלה בלי סיימון, מה שגורם לי לחשוב ,האם היא כבר קיבלה את המחשבה שהיא עוזבת? אימא שלה מתקשרת אליה וקליריי בוחרת לא לענות , ואז היא הולכת עם סיימון לערב השירה. שם נגמר הפרק. הספר בשלב זה יוצר בי הרבה עניין וסקרנות, ומעלה בי המון שאלות. אני מקווה שקליריי ואימא שלה יסדרו את העניינים בניהם.

פרק ראשון

סיימתי את הפרק הראשון.
הסיפור מתחיל במועדון , אליו מגיעים המון צעירים ביניהם גם סיימון וקליירי.
קליירי היא הדמות הראשית , היא אוהבת לבוא למועדון בטענה שתמיד כשנכנסה למועדון הזה , היא הרגישה כאילו נכנסת למעין חלום , לחיים של מישהו אחר במקום המציאות המשעממת שלה. סיימון החבר שלה , נראה יותר כמו חנון שאיבד את דרכו לחוג השחמט. משום מה אני מרגישה תחושת הזדהות עם סיימון.  מאוחר יותר בפרק מופיע מישהו בשם "כחול השיער" שעוקב אחרי דמות בשם איזבל. היא יפה בעיניו והם נכנסים לחדר לבד במועדון . ואז "כחול השיער " מגלה שלאיזבל יש סימן מוזר על הרגל, שנייה אחרי שהוא מגלה את זה,  איזבל קוראת   לג'ייס,  בחור צעיר ויפה כמו איזבל עם עיניים זהובות,  לתפוס את "כחול השיער ". ברגע שג'ייס תופס את  "כחול השיער" הוא ואיזבל מנסים לסחוט ממנו מידע בנוגע לאיזה בחור בשם וולנטין שמגיע מהגיהינום. אני כבר אוהבת את הספר הזה . אומנם זה היה קצת לא ברור בנקודה הזו אבל נראה לי שזה אמור להסתדר בעלילה המאוחרת יותר.
 קליירי שעקבה אחריהם , וראתה שג'ייס הולך לרצוח את " כחול השיער " עצרה אותו , ומסתבר שהיא היחידה שיכלה לראות בכלל את " כחול השיער ", ג'ייס ואיזבל. הפרק נגמר בזה שסיימון והיא לוקחים מונית לברוקלין. היא לא מספרת לסיימון את מה שקרה למרות שסיימון חקר אותה בנוגע לאיפה הייתה. אהבתי את הפרק הראשון , הוא עורר בי תחושות פחד, הזדהות וסקרנות . הספר עומד בציפיות שלי עד עכשיו וממש מספק לקרוא אותו. 

הספר שבחרתי

אני בחרתי את הספר "עיר של עצמות " מאת קסנדרה קלייר.
גרייס הלוותה לי אותו ,  ואמרה שהיא ממש אהבה אז כבר יש לי ציפיות ממנו.
מעולם לא קראתי או שמעתי על הספר הזה ואני די מסוקרנת מה יקרה. מקווה שזה יהיה ספר מעניין שכיף לקרוא.