פרק שני

הפרק השני מתחיל ביום שלאחר ביקורם של קליריי וסיימון במועדון.

קליריי מנסה לצייר אבל נכשלת, היא מקנאה באימה שיש לה כישרון לציור וכל דבר שהיא עושה נראה כזה מושלם וללא מאמץ, או בקיצור, היא מרגישה רגשי נחיתות לאימה.
את ניסיונות הציור קוטע צלצול הטלפון , סיימון מבקש שקליריי תתלווה אליו לערב שירה של חבר טוב שלו. היא נשמעת מהוססת ואומרת שאימא שלה עדיין כועסת כי היא חזרה מאוחר מהמועדון, אבל סיימון מודיע לה שיגיע לאסוף אותה בכל זאת.
לפני שסיימון מגיע, לוק מגיע , דוד כביכול של קליריי , למרות שהוא רק חבר קרוב של אימה היא מתעקשת לקרוא לו דוד. גם לי יש מקרה דומה, אז הצלחתי להזדהות. היא כמעט מספרת לו על מה שקרה לה במועדון, אבל הוא רק חושב שזה משהו שקשור לדמיון פרוע. מה שנשמע קצת כאילו הוא יודע משהו, אבל מנסה לשכנע את עצמו שאין מצב. זה רק מקרה.
לוק מגיע עם קופסאות ומתחיל לארוז דברים, בהתחלה משקר לקליריי ואומר לה שזה רק בשביל לנקות אבל אחר כך אימא שלה מגיעה והשקר מתגלה. הם יוצאים לחופשה. היא,לוק ואימא שלה. עד סוף הקיץ והתחדשות הלימודים.
קליריי מתעצבנת על זה שנהרסו לה כל התוכניות עם סיימון , עם החוג אומנות ויציאות למועדון. באותו זמן סיימון הגיע לאסוף אותה וקליריי נמלטת החוצה בסערה שאופיינית לבת נוער טיפוסית ומשאירה את אימא שלה חסרת אונים.
הרגשתי סלידה מהדמות של קליריי באותו רגע, אני מבינה אותה , זה קשה פשוט לעזוב הכל, אבל כמה נוראית החופשה הזו יכולה כבר להיות?
בפרק הזה גם מגלים שאבא של קליריי נפטר לפני לידתה בתאונת דרכים, אז גם אין מידע על האבא וגם דמות האם מסתורית מאוד.
סיימון וקליריי נכנסים למסעדה כי קליריי התלוננה שהיא רעבה, וקליריי מהרהרת על השבועות הגלמודים שלה בלי סיימון, מה שגורם לי לחשוב ,האם היא כבר קיבלה את המחשבה שהיא עוזבת? אימא שלה מתקשרת אליה וקליריי בוחרת לא לענות , ואז היא הולכת עם סיימון לערב השירה. שם נגמר הפרק. הספר בשלב זה יוצר בי הרבה עניין וסקרנות, ומעלה בי המון שאלות. אני מקווה שקליריי ואימא שלה יסדרו את העניינים בניהם.