הפרק מתחיל בדו שיח בין כמה דמויות ,לא ברור מי הן. בדו שיח תהו אם קליירי אי פעם תתעורר (הרי היא התעלפה בפרק הקודם) , ביקשו לתת לה עוד זמן להתעורר כי הרי היא סתמית והרעל של הטורף היה חזק מאוד. פתאום המחשבות של קליירי מתחילות להסתחרר, היא מנסה לקום משנתה אבל לא מצליחה. ואז היא מתחילה לחלום בלהוט על ג'ייס עם כנפיים של מלאך, סיימון עם צלבים צרובים ועל איזבל ערומה, אני תוהה אם החלומות האלה אומרים על הדמויות משהו.
הדו שיח ממשיך לסירוגין בין החלומות של קליירי. בדו שיח ממשיכים לתהות אם היא חיה , והאם היא באמת סתמית. בדו שיח זה גם מסתבר שאמנם קליירי הרגה את הטורפן אך ג'ייס היה זה שחילץ אותה משם וטיפל בפצעיה, אני מסיקה מזה שהיא חשובה לו למרות שהוא מתנהג מאוד באדישות כלפיה. קליירי לבסוף מתעוררת ומבינה שהיא בחדר של איזבל. גופה עדיין כואב וכל תנועותיה אטיות ומגושמות. איזבל דיברה איתה במשהו שנשמע כמו חוסר אכפתיות ובצורה פוגעת. בספר מתואר שדיבורה יבש, כאילו לא באמת אכפת לה מקליירי בכלל. אולי באמת לא אכפת לה. כעת רוצים להביא אותה לודג' שאמור איכשהו להבין מה היא. איזבל עדיין מתקשה לעכל את זה שקליירי, הסתמית , שמבחינתה לא שווה כלום , הצליחה לנצח טורפן. קליירי מבקשת להחליף בגדים ואיזבל אומרת שג'ייס שרף אותם כי היו מלאים בדם ורעל. איזבל מדברת על זה שג'ייס סקסי. ( אוקיי, מביך.) הן ממשיכות לדבר על גייס וקליירי מגלה שהוריו של ג'ייס מתו. אמו מתה בלידתו ואביו נרצח כשהיה בן 10. אני מרגישה רע בשביל גייס. אחרי שקליירי החליפה בגדים היא התחילה להסתובב במסדרונות ושמעה קול נגינת פסנתר, כשנכנסה לחדר שממנו בוקעים הצלילים היא ראתה את גייס יושב ליד פסנתר כנף, ומנגן במיומנות. גייס לוקח אותה אל הודג ', ובדרך גם מסביר לה עליו ועליהם, ציידי הצללים. כל הציידים מגיעים מארץ ציידי הצללים שלה קוראים אידריס. היא מוגנת בכשפים כדי שהסתמיים לא יחפשו אותה. לאחר שהציידים מתפתחים שולחים אותם למקום בו צריכים אותם. ועל כולם שולט הודג' שמביא להם הדרכה ומחנך אותם. ג'ייס מביא אותה לספרייה שבה הודג' נמצא, קליירי ישר פונה לספרים ומסתבר שהיא תולעת ספרים כזו, מה שאני די מחבבת בה. הודג' משתעל שיעול מזויף ומודיע בידי כך על זה שהוא בחדר. אני תוהה אם הכל בספר הזה כזה מלודרמטי. ברגע שקליירי ראתה את הודג' היא נבהלה. הוא תואר כבעל גוף מעוות , כאילו צמחה לו גיבנת על כתפו השמאלית, שהייתה יותר גבוהה מהשנייה. רק אחר כך הבינה שזו רק ציפור על כתפו. הדרך שבה הודג' הציג את עצמו גרמה לי מיד לחבב אותו... הוא הציג את עצמו כך : " תכירי את הוגו, הוגו הוא עורב, וככזה הוא יודע הרבה מאוד דברים. אני לעומת זאת, הודג' סטארקוות'ר, פרופסור להיסטוריה, וככזה, אני לא יודע מספיק." דרך כזו להציג את עצמך נשמעת הומוריסטית , קלילה ולא כבדה ומתנשאת כמו דמויות אחרות , כמו איזבל לדוגמה. קליירי מספרת לודג' איך הרגה את הטורפן, ודמות חדשה בשם אלק , מופיעה כאילו משום מקום ומתחיל לפקפק בה. אלק הוא אח של איזבל והוא סנוב מתנשא בערך כמו אחותו, זה לפחות הרושם שקיבלתי ממנו. אלק אומר שהיא ילדה סתמית ולא יכולה להרוג טורפן. קליירי לא עוברת על זה בשתיקה ואמרה לו שהיא הרגה שד בבית שלה , והוא אפס אם הוא חושב שזה לא שווה כלום רק בגלל שהיא לא עשירה מפונקת כמותו וכמו אחותו. סוף סוף מישהו אומר את זה. הודג' משתיק אותם ואומר שיש לדווח למסדר שסתמית נכנסה למקום של ציידי צללים, מה שאסור. גייס מתחיל להתחרפן ומתנגד בתוקף. הוא הטביע עליה סימן בשם : " רונת מנדלין " והודג' מתעצבן שוב כי זה מחוץ לחוק והוא היה יכול להפוך אותה ל"שבוקה " או להרוג אותה. אבל העניין הוא שהסימן עבד, מה שמוכיח שהיא לא סתמית. הודג' מגרש את כולם מהחדר. הוא מתחיל לחקור אותה על המשפחה שלה, היא מספרת שאביה מת לפני שנולדה ושאימה נעדרת . אין לה , לטענתה לפחות, קשר לציידי צללים. היא מחליטה להתקשר ללוק שיבוא לאסוף אותה. לוק מדבר איתה בתקיפות, אומר לה שיש לו מספיק צרות ושהוא לא אבא שלה, כך שלא באמת אכפת לו. אאוץ. אני תוהה איך היא יכולה בכלל לסבול את התחושה הזו, שאימא שלה נעדרת, לוק מסרב לקבל אותה, והיא תקועה עם אנשים שמנסים לגלות את זהותה ונראה כאילו היא מתחילה לפקפק בעצמה. כל עולמה נפל עליה, איך היא לא נכנסת לדיכאון או משהו ? אולי היא לא מצליחה לעכל את זה עדיין. הם שינו נושא, וקליירי מבקשת להבין מי זה הולנטיין הזה שדיברו עליו במועדון. ולנטיין היה צייד צללים , והוא מת כבר 16 שנה. הטורפן גם לחש את שמו, מה שמגביר את סקרנותי וחשדותיי בנוגע לולנטיין הזה. מסתבר שהעיתוי לא מקרי, בגלל ההסכמים או שיחות שלום, שלא כל כך ברור לי מה הם. הודג' מסביר ששוכני התחתיות חולקים את עולמם עם שוכני הצללים. כמו ערפדים ואנשי זאב. האגדה מספרת שהנפילים ( האבות הקדומים של ציידי הצללים ) היו צאצאים של מלאכים, מה שנשמע נדוש בטירוף. העידן של ציידי הצללים הוא לפני אלף שנה ויותר , בעידן בו בני האדם סבלו מפשיטות של שדים מעולמות אחרים. מכשף אחד זימן את המלאך רזיאל , שערבב את דמו בדמם של בני אדם והביא אותם כמשקה לאנשים. מי ששתה נהפך לצייד צללים, וכך גם בניו ובני בניו. גביע זה נודע כגביע התמותה . כשהידלדלו שורותיהם של ציידי הצללים , תמיד אפשר היה לייצר ציידים נוספים בעזרת הגביע. וולנטין השמיד את הגביע, שרף אותו , את משפחתו ואת עצמו עד היסוד. הוא הפר את החוק החשוב מכולם. והוא עשה את כל זה כי הוא לא ראה בעין יפה את הסכמי השלום, הוא טען ששוכני התחתיות מזיקים לציידי הצללים ולעולם ויש לטבוח בהם, מבחינתו הם שטניים לא משנה מה, או בקיצור. היטלר רק של ציידי הצללים. למרות התנגדותו ההסכמים נחתמו. אז כן, וולנטין היה איש חזון , אדם בעל קסם אישי ואמונה בצדקת דרכו . ורוצח. קליירי דורשת לגלות איך היא קשורה לכל הסיפור והודג' אומר שכרגע, אפילו הוא לא בטוח. הוא לא מאפשר לה לחזור הביתה ואומר שיביא לה כסף לבגדים חדשים. קליירי מתעקשת והודג' נכנע לה. הוא אומר שהיא יכולה ללכת עם ג'ייס שנמצא בנשקייה. לשם קליירי הולכת. פה נגמר הפרק המאוד מאוד ארוך הזה, ואת האמת מתחיל להיות יותר ויותר מייגע לקרוא את הספר הזה. אני אנסה להמשיך לקרוא בכל זאת.
הדו שיח ממשיך לסירוגין בין החלומות של קליירי. בדו שיח ממשיכים לתהות אם היא חיה , והאם היא באמת סתמית. בדו שיח זה גם מסתבר שאמנם קליירי הרגה את הטורפן אך ג'ייס היה זה שחילץ אותה משם וטיפל בפצעיה, אני מסיקה מזה שהיא חשובה לו למרות שהוא מתנהג מאוד באדישות כלפיה. קליירי לבסוף מתעוררת ומבינה שהיא בחדר של איזבל. גופה עדיין כואב וכל תנועותיה אטיות ומגושמות. איזבל דיברה איתה במשהו שנשמע כמו חוסר אכפתיות ובצורה פוגעת. בספר מתואר שדיבורה יבש, כאילו לא באמת אכפת לה מקליירי בכלל. אולי באמת לא אכפת לה. כעת רוצים להביא אותה לודג' שאמור איכשהו להבין מה היא. איזבל עדיין מתקשה לעכל את זה שקליירי, הסתמית , שמבחינתה לא שווה כלום , הצליחה לנצח טורפן. קליירי מבקשת להחליף בגדים ואיזבל אומרת שג'ייס שרף אותם כי היו מלאים בדם ורעל. איזבל מדברת על זה שג'ייס סקסי. ( אוקיי, מביך.) הן ממשיכות לדבר על גייס וקליירי מגלה שהוריו של ג'ייס מתו. אמו מתה בלידתו ואביו נרצח כשהיה בן 10. אני מרגישה רע בשביל גייס. אחרי שקליירי החליפה בגדים היא התחילה להסתובב במסדרונות ושמעה קול נגינת פסנתר, כשנכנסה לחדר שממנו בוקעים הצלילים היא ראתה את גייס יושב ליד פסנתר כנף, ומנגן במיומנות. גייס לוקח אותה אל הודג ', ובדרך גם מסביר לה עליו ועליהם, ציידי הצללים. כל הציידים מגיעים מארץ ציידי הצללים שלה קוראים אידריס. היא מוגנת בכשפים כדי שהסתמיים לא יחפשו אותה. לאחר שהציידים מתפתחים שולחים אותם למקום בו צריכים אותם. ועל כולם שולט הודג' שמביא להם הדרכה ומחנך אותם. ג'ייס מביא אותה לספרייה שבה הודג' נמצא, קליירי ישר פונה לספרים ומסתבר שהיא תולעת ספרים כזו, מה שאני די מחבבת בה. הודג' משתעל שיעול מזויף ומודיע בידי כך על זה שהוא בחדר. אני תוהה אם הכל בספר הזה כזה מלודרמטי. ברגע שקליירי ראתה את הודג' היא נבהלה. הוא תואר כבעל גוף מעוות , כאילו צמחה לו גיבנת על כתפו השמאלית, שהייתה יותר גבוהה מהשנייה. רק אחר כך הבינה שזו רק ציפור על כתפו. הדרך שבה הודג' הציג את עצמו גרמה לי מיד לחבב אותו... הוא הציג את עצמו כך : " תכירי את הוגו, הוגו הוא עורב, וככזה הוא יודע הרבה מאוד דברים. אני לעומת זאת, הודג' סטארקוות'ר, פרופסור להיסטוריה, וככזה, אני לא יודע מספיק." דרך כזו להציג את עצמך נשמעת הומוריסטית , קלילה ולא כבדה ומתנשאת כמו דמויות אחרות , כמו איזבל לדוגמה. קליירי מספרת לודג' איך הרגה את הטורפן, ודמות חדשה בשם אלק , מופיעה כאילו משום מקום ומתחיל לפקפק בה. אלק הוא אח של איזבל והוא סנוב מתנשא בערך כמו אחותו, זה לפחות הרושם שקיבלתי ממנו. אלק אומר שהיא ילדה סתמית ולא יכולה להרוג טורפן. קליירי לא עוברת על זה בשתיקה ואמרה לו שהיא הרגה שד בבית שלה , והוא אפס אם הוא חושב שזה לא שווה כלום רק בגלל שהיא לא עשירה מפונקת כמותו וכמו אחותו. סוף סוף מישהו אומר את זה. הודג' משתיק אותם ואומר שיש לדווח למסדר שסתמית נכנסה למקום של ציידי צללים, מה שאסור. גייס מתחיל להתחרפן ומתנגד בתוקף. הוא הטביע עליה סימן בשם : " רונת מנדלין " והודג' מתעצבן שוב כי זה מחוץ לחוק והוא היה יכול להפוך אותה ל"שבוקה " או להרוג אותה. אבל העניין הוא שהסימן עבד, מה שמוכיח שהיא לא סתמית. הודג' מגרש את כולם מהחדר. הוא מתחיל לחקור אותה על המשפחה שלה, היא מספרת שאביה מת לפני שנולדה ושאימה נעדרת . אין לה , לטענתה לפחות, קשר לציידי צללים. היא מחליטה להתקשר ללוק שיבוא לאסוף אותה. לוק מדבר איתה בתקיפות, אומר לה שיש לו מספיק צרות ושהוא לא אבא שלה, כך שלא באמת אכפת לו. אאוץ. אני תוהה איך היא יכולה בכלל לסבול את התחושה הזו, שאימא שלה נעדרת, לוק מסרב לקבל אותה, והיא תקועה עם אנשים שמנסים לגלות את זהותה ונראה כאילו היא מתחילה לפקפק בעצמה. כל עולמה נפל עליה, איך היא לא נכנסת לדיכאון או משהו ? אולי היא לא מצליחה לעכל את זה עדיין. הם שינו נושא, וקליירי מבקשת להבין מי זה הולנטיין הזה שדיברו עליו במועדון. ולנטיין היה צייד צללים , והוא מת כבר 16 שנה. הטורפן גם לחש את שמו, מה שמגביר את סקרנותי וחשדותיי בנוגע לולנטיין הזה. מסתבר שהעיתוי לא מקרי, בגלל ההסכמים או שיחות שלום, שלא כל כך ברור לי מה הם. הודג' מסביר ששוכני התחתיות חולקים את עולמם עם שוכני הצללים. כמו ערפדים ואנשי זאב. האגדה מספרת שהנפילים ( האבות הקדומים של ציידי הצללים ) היו צאצאים של מלאכים, מה שנשמע נדוש בטירוף. העידן של ציידי הצללים הוא לפני אלף שנה ויותר , בעידן בו בני האדם סבלו מפשיטות של שדים מעולמות אחרים. מכשף אחד זימן את המלאך רזיאל , שערבב את דמו בדמם של בני אדם והביא אותם כמשקה לאנשים. מי ששתה נהפך לצייד צללים, וכך גם בניו ובני בניו. גביע זה נודע כגביע התמותה . כשהידלדלו שורותיהם של ציידי הצללים , תמיד אפשר היה לייצר ציידים נוספים בעזרת הגביע. וולנטין השמיד את הגביע, שרף אותו , את משפחתו ואת עצמו עד היסוד. הוא הפר את החוק החשוב מכולם. והוא עשה את כל זה כי הוא לא ראה בעין יפה את הסכמי השלום, הוא טען ששוכני התחתיות מזיקים לציידי הצללים ולעולם ויש לטבוח בהם, מבחינתו הם שטניים לא משנה מה, או בקיצור. היטלר רק של ציידי הצללים. למרות התנגדותו ההסכמים נחתמו. אז כן, וולנטין היה איש חזון , אדם בעל קסם אישי ואמונה בצדקת דרכו . ורוצח. קליירי דורשת לגלות איך היא קשורה לכל הסיפור והודג' אומר שכרגע, אפילו הוא לא בטוח. הוא לא מאפשר לה לחזור הביתה ואומר שיביא לה כסף לבגדים חדשים. קליירי מתעקשת והודג' נכנע לה. הוא אומר שהיא יכולה ללכת עם ג'ייס שנמצא בנשקייה. לשם קליירי הולכת. פה נגמר הפרק המאוד מאוד ארוך הזה, ואת האמת מתחיל להיות יותר ויותר מייגע לקרוא את הספר הזה. אני אנסה להמשיך לקרוא בכל זאת.
